מקור תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ז׳:א׳
7 משנה: הַמַּקְדִּישׁ אֶת כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת אֵין הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִים. וּמִשְּׁנוֹדְעוּ הָעוֹלֵלוֹת הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִים. רִבִי יוֹסֵי אוֹמֵר יִתְּנוּ שְׂכַר גִּידּוּלִין לְהֶקדֵּש. וְאֵי זוּ הִיא שִׁכְחָה בְּעָרִיס כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדָיו לִיטְּלָהּ. וּבְרוֹגָלִיּוֹת מִשֶּׁיַּעֲבוֹר מִמֶּנָּה.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ז׳:א׳
7 מתני' ומשנודעו העוללו'. שניכר מה הוא אשכול ומהו העוללות:
8 העוללות לעניים. שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
9 יתנו שכר גידולן להקדש. מה שמשביחין בכל שעה בתוך קרקע של הקדש יתנו העניים כפי אותו השבח להקדש והלכה כר' יוסי:
10 בעריס. כרם שהגפנים שלה מודלות ע"ג כלונסות ועצים וכדתנן בריש פ"ו דכלאים ונקרא עריס מל' אף ערשנו רעננה:
11 כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה. כלומר לאחר שעבר ממנה אם במקום שנזכר אינו יכול לפשוט את ידו וליטול קרינן ביה לא תשוב לקחתו:
12 וברוגליות. הן הגפנים העומדים ע"ג הקרקע שדורסים עליהם ברגל:
13 משיעבור ממנה. הוי שכחה דכל גפן וגפן מן הרוגליות כאומן בפ"ע חשיבא וכשעבר ממנה אין לו לשוב: